Tuesday, September 18, 2012 5:18:30 PM
וואו, לא חשבתי שאגיע לרגע הזה.
עונת 2011-2012 נגמרה, וכפי שהבטחתי אני אנסה לסכם. אעשה זאת בצורה האהובה עליי ביותר - ניווט.
שישים ושש (66) רשומות יצומצמו ל37 (לא הצמצום הכי מוצלח, אני יודע) שעשו לי את העונה הזו. בהצלחה!
המסלול שלי
תחנה 1 - פותחים עונה בנחשונים. פתיחה מוצלחת מבחינתי כשאני מתמקם במקום החמישי בבוגרים.
תחנה 2 - התמכרתי, וגם, הטיפשות המועילה של צה"ל - אימון שחרור/נפח. אימון מצוין שהכה בי את העובדה שאני מכור לאימונים ושאני רוצה להיות ספורטאי בצה"ל.
תחנה 3 - ניווט כפול חלק ב', וגם, זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה - עין זיתים. ניווט שני של רצף הניווטים עכברה-עין זיתים. אחרי ניווט ראשון לא מוצלח במיוחד אני מקווה לצמצם פערים. בניווט מוצלח אני מתברג רביעי סופי בארוך.
תחנה 4 - יום אימונים במוחרקה. הנבחרת סוף סוף מתחילה לעבוד ביום אימונים מצוין.
תחנה 5 - פתיחת עונה על הרגל הלא נכונה, עצוב - בקעת הנזירים, מחזור ליגה ראשון. פתיחת עונה נוראית עבורי בבקעת הנזירים שנבע מעודף ביטחון עצמי ולחץ.
תחנה 6 - ניצחתי באופניים? מגניב - גבעת עדה. ניווט אופניים מוצלח בו הצלחתי לנצח סוף סוף את ניצן. מגניב.
תחנה 7 - כשהשתן עולה לראש - יער אודם צפון, אליפות המזרח התיכון יום 1. אחרי 12 תחנות מוצלחות השתן עולה לראש ואני מפשל בתחנה 13 ומפסיד את המקום הראשון לניצן בפער של למעלה מ5 דקות. מתחיל הלחץ לקראת היום השני.
תחנה 8 - ניווט מושלם? - יער אודם דרום, אליפות המזרח התיכון יום 2. הניווט המוצלח ביותר שלי העונה עם ניצחון מדהים ביום השני ביער אודם. כמעט 0 טעויות, ריצה מהירה, מזג אוויר ששיחק לטובתי. לבסוף ממוקם שני באליפות בהפרש של 1:38 מניצן.
תחנה 9 - חולה זה לא תירוץ - הושעיה. למרות צינון קל אני נוסע לניווט הושעיה כי אין כזה דבר להחמיץ ניווט.
תחנה 10 - משהו לא טוב - תל גובל. דווקא בניווט בו אני אמור להשיג 100 כי ניצן ורפאלי לא מתחרים, אני מפשל עם כאבי רגליים מטורפים בעליות וקשיים פיסיים גדולים.
תחנה 11 - על כאבים נוראיים ברגליים ומוטיבציה - שפלת יהודה. על אף הכאבים הכי גדולים שהרגשתי בחיי אני מסיים את הניווט הארוך ביותר בחיי (לא כולל סקור). עד עכשיו אני תוהה האם טעיתי באותו יום.
תחנה 12 - על הכנה מנטלית, וגם, כשמוטיבציה פוגעת בך - ביצות חדרה. הכנה מנטלית לא טובה ועודף מוטיבציה לברוח לאחד המתחרים גרמו לי להשיג תוצאה נוראית באותו יום בחדרה. ההדרדרות מאז יער אודם ממשיכה.
תחנה 13 - קווי גובה, זיכרון, תחנה ראשונה ומהירות - מחנה אימונים של הנבחרת. מחנה אימונים ראשון של הנבחרת. מחנה מוצלח במיוחד בחולות של השרון וההנאה מרובה כמו גם הלמידה.
תחנה 14 - על דרמות, בעיות והצלחה - 33 שעות של אחד ממארגני הסופרסקור בגלבוע. לא רק שמדובר בניווט הכי קשה לארגון בחיי מבחינת מערכת אלקטרונית, נוספו אליו גם המון סיפורים מהצד ודרמות קטנות וגדולות. בסופו של דבר העניין נחל הצלחה וככל הנראה יהפוך למסורת.
תחנה 15 - מקום שני נצחי - אליפות הנוער בגבעת קיפוד. אליפות הנוער ופעם נוספת אני רק שני לניצן, המקום שפשוט הומצא לכבודי. בסופו של יום אני לא מתלונן.
תחנה 16 - איבוד התואר בדקה ה-90 - אילניה. יובל שככל הנראה נעלב מהתואר שהדבקתי לעצמי בתחנה 15, מגיב בעוצמה ומנצח אותי על חודו של קשקש בגלל טעות לפני תחנה 100 בליגה באילניה. הפער ממנו מצטצמם ומתחילים לראות באופק את החלפת הכתרים.
תחנה 17 - סוף סוף, ניווט! - בתי ספר גמר מחוז דרום תל חדיד. בניווט ליגת בתי הספר האחרון בחיי אני נהנה מתכנון מסלול מצוין וניווט מעניין במפה די מוכרת. בנוסף המקום הראשון בפודיום כמו בשאר ניווטי בתי הספר מעניק תחושה טובה, גם אם זה רק בתי ספר.
תחנה 18 - לא מספיק בשביל אליפות - נווה שלום, אליפות ישראל 2012 יום 1. יום ראשון של אליפות ישראל פשוט לא טוב מבחינתי כשאני מסיים מחוץ לפודיום במקום הרביעי. הרבה לחץ וקשיים פיסיים בעליות, ביחד עם מזג אוויר לא טוב השפיעו על התוצאה.
תחנה 19 - גישה חדשה - משואה, אליפות ישראל 2012 יום 2. לאחר שהחלום להיות אלוף ישראל נגוז, אני נוקט בגישה חדשה לסיים בפודיום אחרת אין לי מושג מה לעשות עם עצמי. בניווט מוצלח עם מעט טעויות אני עומד במטרה, אך בכל זאת מתאכזב לראות את חבריי הטובים מעליי על דוכן המנצחים. הם היו טובים ממני וזה הגיע להם, אך אף פעם לא כיף להפסיד.
תחנה 20 - שם מתוחכם כלשהו - בקעת הנדיב, רוגיין 2012. הרוגיין זו חוויה מדהימה, בטח ובטח כשעושים אותו עם הילה איילי. במאמץ עילאי ומשותף אנו מצליחים להתברג למקום השני הכללי וראשון מעורב ומדהימים את כולם. 27 ק"מ בפחות מ4 שעות. מדהים.
בנוסף אני מקבל בערב את ההודעה כי נבחרתי לייצג את האיגוד באליפות אירופה לנוער שתתקיים בחודש יוני בצרפת - יש!.
תחנה 21 - גבול היכולת האנושית בזכרון - טלאל, תחרות ואימוני נבחרת. עוד יום אימונים של הנבחרת שמשפר את יכולת הזכרון בצורה מדהימה. היה מהנה במיוחד וקשה עוד יותר.
תחנה 22 - רפאלי מצמצם פערים - שריגים, מחזור ליגה מספר 9. עוד תחרות ליגה בה אני מפסיד לרפאלי, ושוב בגלל טעות בתחנה לפני 100. טעות ששינתה את הפער מ9 שניות ל1:09, ונתנה לרפאלי נקודה אחת יותר. התוצאה? ניקוד שווה ותחרות שביעית חלשה שווה, כאשר נשאר רק עוד ניווט אחד בקופה באלון הגליל. המנצח שם ייקח הכל.
תחנה 23 - לא רוצה לדבר על זה - סטף. הניווט הגרוע ביותר שלי העונה, שפשוט גרם לי לתהות מה לעזאזל אני עושה פה. עם 9 דקות טעות בתחנה ספציפית ולפחות 20 בכללי, יצאתי מהסטף עם הפרצוף ברצפה.
תחנה 24 - קורס מיפוי מזורז - שיעור רביעי בקורס מדריכים. חלק גדול מהשנה הזו היה קורס המדריכים, אותו עברתי על מנת יום אחד להחליף את עודד באימון נבחרת הנוער של ישראל. אחד החלקים שיותר נהנתי בהם בקורס היה שיעור המיפוי עם דן שהעניק לי ראייה נוספת על ספורט הניווט.
תחנה 25 - סגירת מעגל אידאלית - מערכת אלקטרונית בנחשונים. לאחר 3 שנים כאחראי מערכת אלקטונית במועדון מודיעין אני סוגר מעגל באותו שטח בו התחלתי לעבוד לראשונה. התוכנות השתנו, המחשב הוחלף, אבל ההרגשה היא אותה הרגשה בדיוק. עכשיו צריך ללמד את הבאים בתור, כי לי יש צבא וחיים אחרים.
תחנה 26 - אין הנחות סוף עונה - אלון הגליל, מחזור ליגה מספר 10. תחרות הליגה האחרונה של העונה מגיעה ואיתה גם הציפיות לנצח את רפאלי ולעמוד שני על הפודיום בעוד חודש. לצערי הניווט לא דרש יותר מדי יכולת ניווטית והיה בעיקר פיסי ומהיר, היתרון היה שייך בבירור ליובל. בסיום רפאלי עמד עם ידו על העליונה ואני נאלצתי להתאכזב ולהסתפק במקום השלישי בליגה. חזרתי הביתה עצוב.
תחנה 27 - היה. פשוט. מדהים. - מחנה אימונים של הנבחרת בצפון. עוד מחנה אימונים של הנבחרת, הפעם במפה האהובה עליי בארץ יער אודם. עם אימונים מצויינים, אווירה מצויינת, שטח מצויין ומפה מצויינת ניתן לסכם כי היה פשוט מחנה מצויין.
תחנה 28 - אחד בשביל כולם - גימזו, שליחים (אליפות המועדונים). אליפות המועדונים בשליחים, האירוע היפה ביותר בשנה. אחרי שנבחרתי לייצג את המועדון בקבוצה החזקה ביותר עם גיא סבו ורונן שורר ניסיתי לעשות כל שביכולתי בשביל להשיג תוצאה מכובדת. למרות מספר טעויות שלי הצלחנו להתברג במקום השני - הישג נאה בהחלט.
תחנה 29 - עוד רגע טסים - מחנה ספרינטים לקראת אליפות אירופה. רגע לפני אליפות אירופה אנחנו יוצאים לעוד מחנה אחד אחרון של הנבחרת, מחנה ספרינטים. המחנה מהנה ביותר והפנים מתחילות להסתכל קדימה אל עבר אליפות אירופה.
תחנה 30 - כשרצים הכי מהר וזה עדיין לא מספיק - אליפות אירופה 2012, ספרינט. עוברים להתחרות במגרש של הגדולים. אליפות אירופה 2012 יוצאת לדרך עם ניווט ספרינט בעיירה מיימק שבצרפת. הניווט הולך לי טוב ואני רץ ממש ממש מהר מבחינתי, אבל זה פשוט לא מספיק נגד אריות אירופה. תחושות האכזבה מתחילות לעלות שוב. לא הרגשתי אותן מאז צ'כיה 2011.
תחנה 31 - התחרות של השנה - אליפות אירופה 2012, מרחק ארוך. התחרות הכי חשובה בשנה מגיעה ואיתה מגיע גם כל הלחץ. אני מצליח לנווט כמו שצריך ומרוצה מאוד בסיום, אך לאט לאט השם יורד ברשימת התוצאות ונעצר לבסוף על מקום 71 המאכזב. למרות העידוד שאני מקבל מחבריי ומאמניי לנבחרת אני בכל זאת מסתובב כל היום עם הפרצוף באדמה. הניווט של השנה הסתיים והתוצאה לא בשמיים.
תחנה 32 - מנסים לעשות היסטוריה - אליפות אירופה 2012, שליחים. ניווט השליחים באליפות אירופה - התחרות הכי נחשבת באליפות. ביחד עם ניצן ויובל אני מנסה לעשות היסטוריה ולקבוע את תוצאת השיא של ישראל. לאחר מספר טעויות שלי וסיום מותח של רפאלי אנחנו עוצרים כקבוצה את השעון במקום ה16 מתוך 29 קבוצות. אומנם לא שיא ישראלי אך בהחלט הישג שניתן להתגאות בו. אליפות אירופה לנוער אחרונה בחיי נגמרת ואני גאה בעצמי על השלוש שנים האחרונות, 3 אליפויות אירופה.
תחנה 33 - שוק טוטאלי - יום ראשון בסלובניה. במעין אקט אחרון לסיום עונה מוצלחת אני משכנע את אבא לטוס לסלובניה לאחת מהאליפויות הנחשבות בעולם. ביום הראשון אני חוטף שוק מטורף מהשטח המרובה בשקעים ובתבליט עדין, מה שלא מונע ממני לסיים במקום ה13 ולהתחיל לפתח ציפיות לעשירייה.
תחנה 34 - יום ארוך במיוחד - היום השני בסלובניה. הניווט הארוך ביותר בסלובניה בו אני מצליח לעשות לא מעט טעויות גדולות בשטח המסובך. בסופו של יום אני מסיים 14 וממוקם 13 בכללי כאשר ההפרש מהעשירייה גדל, אך התקווה עדיין נשארת.
תחנה 35 - מהישגיי הגדולים ביותר - יום שלישי בסלובניה. יום שלישי בסלובניה וני מצליח בניווט מדוייק ומהיר לסיים בעשירייה, מקום 9. אני מנצח את אלוף אירופה לשעבר, אחד מהישגיי הגדולים ביותר, ומתקדם למקום ה12 הכללי. אולי חלום העשירייה לא כל-כך מופרך.
תחנה 36 - לא הניווט בשבילי - יום רביעי בסלובניה. אחרי הצלחה מסחררת בתחנה 35, אני מגלה שהיום הרביעי בסלובניה לא מתאים לי כלל וכלל. ניווט מרובה בחירות ציר פשוטות וריצה מהירה על שבילים מונע ממני להשיג תוצאה טובה ואני חוזר למקום ה13 הכללי כאשר העשירייה לא נראית באופק. נראה כי אפשר לוותר על האליפות הזו בסלובניה.
תחנה 37 - סיום הולם בהחלט והישג נאה ביותר - יום חמישי בסלובניה. היום האחרון בסלובניה ואני מגיע בתחושות מעורבות. לאחר ניווט מוצלח אני מחכה עד ההגעה לארץ בשביל לפתוח את התוצאות ומגלה שאני ממוקם 11 מ46 באחת מהאליפויות הגדולות ביותר בעולם!!. זהו סיום הולם בהחלט ל5 ימי תחרות ולעונה שלמה.
-------------------------------------------------------------
זהו, עונת 2011-2012 עברה לה, העונה האחרונה שלי בנוער.
אני חושב שאני יכול להגיד כי אני מרוצה מהעונה הזו.
מקום 2 באליפות המזרח התיכון, מקום 3 באליפות ישראל ובליגה, תוצאות לא רעות באליפות אירופה והישג מצוין בשליחים, ותוצאה אחת מדהימה באליפות בסלובניה - כל אלה יעידו על אחת מעונות הניווט הטובות בחיי.
וגם אם זו לא הייתה עונה מוצלחת, אני יכול בכנות להגיד - נהנתי. בטירוף.
נתראה בעונה הבאה!!
Tuesday, September 18, 2012 3:33:19 PM
בוקר היום החמישי והאחרון בסלובניה. בראש עוד עוברת המחשבה על כך שעוד 12 שעות כבר אהיה על מטוס חזרה לארץ, אבל אני מגיע לניווט ממוקד מטרה - לתת הכל ולקוות לטוב.
אני יודע מראש שהסיכויים להכנס לעשירייה, עכשיו לאחר הניווט הלא כל-כך מוצלח של אתמול, די נמוכים - אך אני לא נותן לזה להוריד את המוטיבציה לניווט.
בתקווה רבה שהשקעים של סלובניה לא יאכזבו אותי הפעם, שהניווט יהיה מהנה ואם תבוא תוצאה טובה אז נרים כוסית לכבודה - אני יוצא למסלול במהירות
------------------------------------------------------------
המסלול שלי
פתיחה טובה לניווט מוצלח - כך מבשרת תחנה מספר 1. דרך השקעים, הסלעים והמצוקונים, אני מזהה הכל ומגיע לתחנה.
תחנה 2 בלג קצר וקליל, ואני כבר מרגיש שאני על הגל.
לתחנה 3 אני בוחר להקיף מסביב לשלוחה מלאת האבנים והשקעים והבחירה מוכיחה עצמה כמוצלחת. רוב הריצה על שבילים ולבסוף תקיפה נוחה לתחנה תוך זיהוי התבליט העדין.
תחנות 4 ו5 דורשות מעט ריכוז, לגים קצרים באזור מרובה תחנות. אך עם מעט ריכוז ניתן לעשות עבודה טובה וזו התוצאה.
הראש בעננים. פתיחה מדהימה לניווט.
ואז הגיעה תחנה 6...
ההחלטה הייתה בדיוק כמו בלג ל3, להקיף מעט את השלוחה המסולעת, ליפול על השביל של תחנה 2 ומשם הדרך לתחנה ברורה.
נפלתי על השביל של תחנה 2, בקצהו המערבי, וסינגל תועה הטעה אותי. בריצה בירידה מסחררת צפונה בלי צל של מושג מה אני עושה הגעתי לבסוף לשביל רחב. קצת ריצה לאורך השביל על מנת לנסות ולזהות היכן אני נמצא ולבסוף מזדהה בצומת נוספת.
התחנה ישירות דרומה על השביל ולפתע המנסרה מתגלה בפניי - איזו טעות, איזה בזבוז זמן.
לתחנה 7 אני רץ במהירות, דרך העוקף ובמעלה הואדי - פשוט לגמרי.
גם לתחנה 8 אני בוחר להצמד לשבילים ומקיף מצפון. לבסוף מחכה לי עלייה ארוכה ביותר להר בו נמצאת התחנה אך עם לקיחת כיוון וזיהוי השלוחה בה אני עולה, ולאחר מכן מספר שקעים וסלעים, אני מגיע לתחנה.
תחנה 9 לא יכולה להיות פשוטה יותר - קצה שלוחה של עוד איזו פסגה קטנה, כשבדרך אני עובר על האוכף - וואו ניווט תבליט הפך פתאום לדבר שבשגרה
על תחנה 10 באמת שאין מה להגיד - לג קצר ולעניין.
לתחנה 11 אני רץ מצפון למרות שבבירור במוחי ידעתי שצריך לרוץ מדרום. זה חזר ופגע בי כאשר עברתי מטרים ספורים מהתחנה מבלי להבחין, מה שגרם לי להקיף שקע גדול לחינם. הבעיה היא שפשוט לא הסטתי את הראש ימינה ושמאלה לכל אורך הלג.
איזה צרפתי תופס אותי ואנחנו רצים במהירות ל12, למען האמת כל אחד מצד אחר - אני מגיע קודם.
בדרך ל13 אני מזהה את מערכת השבילים עוד מתחנה 8 ולא מסתבך - הצרפתי לעומת זאת מחליט לרוץ דווקא בפסגות. אנחנו לבסוף מגיעים ביחד לתחנה מכיוונים שונים, כשהניווט שלי היה פשוט הרבה יותר.
ל14 שוב לג קצר, מעבר בין 2 כתמי הירוק הבהיר (שמאוד ברור בשטח) והגעה לתחנה. לשמחתי הצרפתי מתמהמה ונעלם במערב.
לתחנה 15 חזרתי על אותה טעות של לקיחת כיוון פעמיים. בהתחלה כמעט ירדתי למטה, טעות של מספר מטרים, ולאחר מכן כמעט והקפתי את כל הכיפה מדרום, אך שוב נעצרתי, הסתכלתי על המפה והבנתי את שעשיתי.
הבחירה לרוץ דרך הסינגל ולבסוף לשמור על קו גובה בהר התלול הזה התבררה כחכמה - הרעיון הוא לא לחפש את המצוק של תחנה 15, מצוק קטן בין הרבה מצוקים קטנים. החוכמה היא לחפש את הסלע הענקי שבצמוד לו.
על תחנה 16 אין מה לדבר, נועדה אך ורק למנוע חציית כביש פזיזה והנה אני בחלק האחרון של המסלול.
תחנה מספר 17 קלילה ניווטית. פיסית אני כבר לא נושם בעלייה הקטנה הזו.
ל18 במקום לרוץ דרך השטח אני שוב חוזר לשביל לריצה מהירה, עולה בין רצף השקעים לשקע הגדול ומיד לתחנה.
תחנה 19 דורשת ריכוז מכיוון שיש המון תחנות בשטח. אחרי שאני חוצה את השביל הרחב אני מוריד הילוך תוך זיהוי כל הפריטים הקטנים - שקעים, מצוקונים, תלוליות. בהסתכלות על המפה והרמת המבט לשטח אני מזהה הכל, רואה מרחוק את התלולית ובריצה מהירה מגלה את התחנה בצידה השני.
על רצף התחנות בסיום כבר אין מה להגיד. לתחנה 20 רק צריך להזהר לרדת לאט לאט.
תחנות 21 ו22 פשוטות לגמרי, בריצה מהירה עם עוד 5 מתחרים שלי (את חלקם תפסתי וחלקם תפסו אותי, ואת האחרים).
סיימתי את הניווט החמישי והאחרון שלי בסלובניה. את השעון אני עוצר על 59:00, בתקווה שהתוצאה הזו תהווה סיום הולם לתחרות מדהימה.
----------------------------------------------------------------
בגלל הטיסה המוקדמת, נאלצנו אבא ואני לעזוב את השטח מיד, בלי התמהמהות. העובדה שזינקנו בין הראשונים לא עזרה וכך יצאתי מהיער מבלי לדעת מה תוצאתי.
האיטלקים הם חתיכת ***** ואין ווי-פיי חינם בשדות התעופה (לא בטריאסט ולא ברומא) וצריך לחכות עד הארץ.
אני נוחת בארץ, השעה 3 לפנות בוקר, ורגע אחרי ביקורת הדרכונים אני סוף סוף מרגיש מספיק מוכן נפשית לפתוח את האינטרנט. קיפצה מהירה לאתר התחרות שכבר נשמר בדפדפן, תוצאות, קטגורייה 18.
התוצאה הסופית - מקום 11 מתוך 46, 3 דקות בלבד מלהכנס לעשירייה!!
אבא מחייך חיוך רחב, אך החיוך שלי מוצנע קצת יותר, רציתי להכנס לעשירייה.
לבסוף, לאחר עיכול התוצאה בנסיעה הקצרה הביתה, אני מסדר את המחשבות.
כל-כך קרוב למטרה, ככה מבאס, אך אני משתדל לשמור על ראש מורם - זו תוצאה מצוינת מבחינתי והתוצאה הטובה ביותר של ישראלי בתחרות הזו - לפחות עד שנה הבאה 
Monday, September 17, 2012 3:32:52 PM
לאחר "ההצלחה המסחררת" שלי ביום השלישי בסלובניה, אין ספק שהגעתי מלא ביטחון לבוקר היום הרביעי בסלובניה.
הפעם מחכים לי 5.6 ק"מ של ניווט עדין ומסובך - הולך להיות תענוג ואולי גם תוצאה מוצלחת
בראש עדיין עוברת המחשבה להכנס לעשירייה, ואני יוצא לדרך
--------------------------------------------------------------------
המסלול שלי
קשה לי להגדיר את ההתחלה של הניווט כטובה, אך היא גם לא רעה במיוחד. איך אומרת ידידה שלי? "חצי כוח".
תחנה ראשונה עברה בקלילות אך בתחנה השנייה פקששתי מעט. אחרי התקדמות איטית מצאתי את עצמי גבוה בהרבה מהתחנה.
במעין חשיבה פנימית אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לפתוח את הניווט מחדש, ועשיתי טעות מהממת לתחנה השלישית.
הכל היה טוב ויפה עד אזור התחנה שם נפלתי בניווט העדין וחיפשתי אותה פעם נוספת כמה קווי גובה מעל המקום הנכון. עוד תיקון שעולה בעוד זמן ויצאתי לתחנה 4.
אולי זה לא הניווט בשבילי?...
בלג ל4 אני ממש גאה. בחירת הציר שלי הייתה גאונית, בריצה לכל אורך הדרך ומציאת התחנה בקלות.
פעם נוספת הבחנתי באבא באזור התחנה ושוב בחרתי לא להגיד מילה, ושוב בדיעבד הוא התברבר וחיפש את אותה תחנה בדיוק. אופס...
בדרך ל5 אני מדדה באיטיות דרך כל הסלעים לכיפה, ומשם בירידה נוחה (קצת סוטה מהכיוון אך מתקן במהירות על השביל) ישירות לתחנה.
תחנה 6 גם כן עוברת בהצלחה רבה דרך השטח ואני מתחיל לפתח ציפיות לגבי הניווט הזה - אולי באמת אצליח לשפר את התוצאה שלי.
ואז התחיל רצף הלגים שהוכיח אחת ולתמיד שזה בהחלט לא הניווט בשבילי.
אנקדוטה קצרה:
אני לא מהיר. לא בהשוואה למתחרים שלי בארץ, ובטח ובטח לא בהשוואה למתחרים שלי בחו"ל. בניווטים פשוטים, ללא קושי עילאי, ההצלחה שלי קטנה בהרבה.
היתרון שלי על פני המתחרים הוא בניווט עדין. כאשר לא ניתן לפתח יותר מדי מהירות, צריך לחשוב כל הזמן ולהתרכז, לא לעשות טעויות בשטח מסובך - שם אני מצליח להתעלות על עצמי ולהשיג תוצאה טובה.
מעתה והלאה, כל הלגים בניווט הזה, ביום הרביעי בסלובניה, היו לגים של בחירת ציר גסה, ריצה מהירה על השביל ומעט מאוד ניווט עדין.
בלג ל7 אני בחרתי להקיף את השקע הענקי ממערב. חלק ממתחריי בחרו דווקא מזרח ואחד או שניים רצו על הקו.
בלג ל8 שוב הקפה קצרה וגם בלג ל9 רוב הלג בריצה מהירה על שבילים בדרך לתחנה.
הלג ל10 גם כן היה פשוט למדיי ול11 כבר התחלתי לבכות על מה מר גורלי, כשמתחריי עוקפים אותי בדילוגים לאורך הכביש. הם נראים כאילו הם לא מתאמצים בכלל לרוץ בקצב של 5 דקות לקילומטר...
תחנה 12, סוף סוף מנוחה משבילים ומעט ניווט - אבל גם כן לא באמת משהו מסובך.
תחנה 13 לפתע יותר מסובכת מהקודמות וסוף סוף אני חוזר להנות מהניווט הזה כשאני מנווט בין שקע לשקע, מסתכל על התבליט העדין והגס של יערות סלובניה ונזכר למה הגעתי לכאן מלכתחילה.
דווקא לתחנה 14 אני כופה על עצמי לרוץ מסביב למרות שריצה דרך השטח יכולה הייתה להיות מוצלחת. עד היום איני יודע אם בחירתי הייתה נכונה, ומברבית הפעמים אני מצטער על הבחירה הזו, אך כך או כך בסופו של דבר ניתן לסכם את הלג הזה כמשעמם עבורי.
תחנה 15 פשוטה למדיי בריצה מהירה כנגד אחד ממתחריי בקטגוריית ה40-45 - בחיי שהוא מהיר בטירוף.
תחנה 16 ואחרונה, סיימתי את הניווט המשעמם הזה, שהזכיר לי נשכחות מארץ ישראל הרחוקה - אני מתגעגע לשקעים של סלובניה.
אני עוצר את השעון על 58:29 דקות בידיעה שזו לא תוצאה טובה מספיק.
------------------------------------------------------
התוצאות התפרסמו באותו ערב ועל פניי נשאר אותו חצי חיוך כשאבא שאל איך היה בסוף הניווט.
סיימתי במקום ה12, ובמקום הכללי ירדתי חזרה ל13 כשהפער מהעשירייה גדול מאוד וככל הנראה לא ניתן לסגירה.
היום הרביעי בסלובניה נסגר עם רדת החשיכה, כשחלום העשירייה נמוג. מחר צריך לתת הכל ולראות מה יקרה
Thursday, September 13, 2012 1:17:43 PM
בוקר היום השלישי לאליפות בסלובניה ובראש מהדהדת המטרה להכנס לעשירייה.
המארגנים הבטיחו ניווט עדין ומסובך בין שקעים וסלעים במפה חדשה לגמרי, בקנה מידה 1:7500.
אורך המסלול 3.6 ק"מ, "קצרצר" בהשוואה לימים הקודמים והיה ברור שההפרשים יהיו קטנים ועל דקויות.
אסור לטעות, חייבים ניווט מושלם. צריך להקטין פערים." ויוצאים לדרך"
--------------------------------------------
המסלול שלי
תחנה ראשונה עוברת בהצלחה. ההרגשה היא שנכנסתי לשטח בצורה טובה ויש מצב לתוצאה טובה הפעם.
דווקא "הטעות של היום" מופיעה מיד אחר-כך בתחנה השנייה. מצומת השבילים לקחתי כיוון מוצלח אך לפתע בחצי הדרך שיניתי כיוון דרומה - אין הסבר לשינוי הזה עד עכשיו. הריצה בכיוון השגוי נמשכה עד אשר הגעתי לקצה סינגל בשטח פתוח. זיהיתי את מיקומי ותקפתי חזרה מזרחה לתחנה.
תחנה 3 עוברת בקלות כשאני שם לב בדיוק בין אילו שקעים לעבור. תחנות 4 ו5 קלילות למדיי ודורשות מעט ריכוז.
עוד בדרך ל5 אני מחליט שהכי מהר ובטוח לתחנה 6 יהיה להקיף ממערב על השביל וכך אני עושה. התחנה נמצאת בקלילות.
במהלך כל הלופ הראשון התלבטתי איך לרוץ ל7. ההתבלטות הייתה בין הסינגל שמזרחית לתחנה 2, באמצע השטח, או מדרום.
לבסוף החלטתי לרוץ לתחנה מדרום מאחר וזו נראתה לי הבחירה הבטוחה והטובה ביותר. בניווט כה קצר, כל טעות קטנה ככל שתהיה יכולה להכריע את גורל התוצאה.
בריצה איטית בעלייה מזרחה תפסתי לבסוף את הסינגל. משם שוב מזרחה לשביל הגדול ואחר-כך כניסה זהירה לשטח, זיהוי כל השקעים ותקיפה מלמעלה - בינגו.
תחנה 8 דורשת אך ורק עבודת מצפן ועוברת בקלות. תחנה 9 גם כן קלילה ואני רץ עם עוד כמה מתחרים שלי שתפסתי - ההרגשה טובה מאוד.
תחנה 10 קצת טריקית בשטח, בעיקר בגלל שרצתי מהר מאוד כנגד המתחרים שלי במטרה לברוח ולא שמתי לב לפרטים. אני חייב להודות שבמזל לגמרי ירדתי לשקעים בול מעל התחנה ומצאתיה. תחנה 11 אחר-כך פשוטה לגמרי ורק דורשת ריכוז בין השקעים והשלוחות.
הריצה ל12 מהירה מאוד מאחר והכל בירידה (אופס, הייתי בטוח שזו תהיה עלייה בקריאת המפה הראשונית...). בחציית השביל שלפני התחנה אני מבחין באבא ותוהה אם להגיד לו שלום. בסופו של דבר מחליט לוותר ובדיעבד מסתבר שאבא התברבר אחר-כך זמן רב - אופס. אין מה לעשות, יש מטרה והיא להכנס לעשירייה ואין זמן לעצור.
ל13 עלייה איטית עד התחנה ול14 ספרינט מטורף על השביל ובכך סיימתי את היום השלישי לתחרויות.
אני עוצר את השעון על 34:36 דקות וניגש לשתות מים ולהסתכל בתוצאות, בתקווה שהמיקום שלי מוצלח
--------------------------------------------------------
היום השלישי נגמר ואני די מרוצה מהתוצאה האישית, אך מבחינתי אי אפשר לקרוא לזה הישג עד שלא מתפרסמות התוצאות הרשמיות.
בערב במהלך ארוחת הערב אני נכנס לאתר התחרות ומסתכל על התוצאות העדכניות.
אני ממוקם תשיעי, בהפרש של 5:58 מהראשון, אך רק בהפרש של 48 שניות מהרביעי - לעזאזל תחנה 2.
בנוסף, מי זה ממוקם 12 בהפרש של 1:06 ממני?? כן כן, אלוף אירופה לשעבר, הבולגרי אפוסטול אטנסוב, אותו אחד שניצח את ערן סגל באליפות העולם לנוער במוקדמות המרחק הבינוני בפולין.
אלוהים, ניצחתי את אלוף אירופה בתחרות. מהישגיי הגדולים ביותר. אני בעננים.
בסיכום שלושה ימים התקדמתי למקום 12, אך הפער מהעשירי (והתשיעי) קטן רק ל6 דקות בגלל הפערים הקטנים ביום השלישי.
נשארו עוד יומיים של תחרויות - אפשרי להכנס לעשירייה?
Wednesday, September 12, 2012 12:49:59 PM
בוקר יום שני בסלובניה ובראש מהדהדת הידיעה כי היום מחכה לי המסלול הארוך ביותר באליפות - 7.9 ק"מ.
לכאורה לא קשה במיוחד, כבר רצתי תחרויות של 9.5 ק"מ אווירי, אך בשטח המסובך של סלובניה זו לא הייתה משימה קלה במיוחד.
בנוסף המטרה ברורה - להצליח להכנס לעשירייה - וכך יצאתי למסלול.
---------------------------------------------------
המסלול שלי
*סלחו לי על כך שאין ג'י.פי.אס. המסלול נמחק מהשעון
גם היום רובו המכריע של הניווט זרם בצורה טובה והשטח כבר פחות מאיים, אך 2 טעויות גדולות גרמו לי לאבד זמן רב.
הצעד הראשון שלי ממשפך הזינוק היה ככל הנראה על רגל שמאל, כי מה שקרה לי בתחנה הראשונה היה פשוט זוועתי. כשהגעתי לתחנה של מסלול אחר בשקע הייתי בטוח שכבר עברתי את התחנה מזרחה. חזרתי אחורה והגעתי לעוד תחנה של מסלול אחר, הפעם בואדי (שניתן לבלבלו כשקע). למה זה לא הקוד שלי??
החלטתי שוב לרוץ מערבה, אולי לא התרחקתי כמו שחשבתי, עד שהגעתי לשבילון ומשם בקלות לתחנה. 2 דקות מבוזבזות כבר בפתיחה..
סטירה לפנים ואני יוצא ל"ניווט חדש" מבחינתי. תחנה 2 נמצאת בקלות.
לתחנה 3 אני בוחר להקיף כל הדרך והבחירה מוכיחה את עצמה. גם לתחנה 4 אני מעדיף לטפס ולתקוף מלמעלה בבטחה - הביטחון שלי התערער לחלוטין אחרי הפתיחה הנוראית בתחנה 1.
תחנות 5-6-7 פשוטות למדיי אך דורשות ריכוז רב. כפי שאמר ניצן יסעור פעם "בלגים קצרים לא מנצחים תחרויות- רק מפסידים".
תחנה 8 גם כן פשוטה ואני מתקדם במסלול, "עברתי לפחות שליש" אני חושב.
על 9 ו10 אין הרבה מה לכתוב. בריצה מהירה לאורך קו גובה עד לואדי מעל התחנה אני מגיע ל9.
ל10 מזהה את כל השקעים בדרך, מקיף וחותך עד לתחנה. שוב התבליט מסתדר בצורה מושלמת - זה ממש מרגש.
ואז בתחנה 11, בום, טראח, מה קרה? הניווט התפוצץ, טעות מקבילה.
אחרי שחציתי את השביל הגדול הגעתי לסינגל והחלטתי לקחת ימינה. למה ימינה? כי חשבתי שאני על סינגל אחר.
ימינה והגעתי לצומת, ממנה קצת שמאלה ולהכנס לשטח, בדיוק כמו שאמורים לעשות לפי התכנון המקורי. נכנס לשטח ומשהו לא מסתדר, ממשיך להסתובב קצת בין השקעים אבל מחליט לחזור אחורה לשביל הגדול ותוקף מחדש.
בקלות עליתי על הטעות ותיקנתי 3 דקות אבודות.
תחנה 12 עוברת בקלות ול13 אני לוקח כיוון לא נכון על סינגל לא נכון ויוצא הרבה יותר מדי מערבה על השביל הגדול. בריצה מהירה אני מנסה לתקן ומגיע לתחנה בקלות.
תחנות 14-15-16 עוברות בקלות בשטח הרבה יותר גס מבדרך כלל.
עד עכשיו אין לי מושג מה הסימן של תחנה 14, (משהו עם פחם), אבל היא בלטה בשטח.
תחנה 15 הייתה מעין בדיחה לתבליט הקשה של סלובניה ותחנה 16 הייתה פשוטה למדיי.
הלופ 17-22 גם כן עובר בצורה חלקה ומתחילים להרגיש את הסוף.
לתחנות 17 ו18 הביטחון המעורער ממשיך לכרסם ואני מחליט לרוץ על השבילים ולא בשטח - זה משתלם כשאני לא עושה שום טעות.
תחנה 19 בכיוון אחד ולתחנה 20 אחרי טעות קטנה והגעה למצוק המערבי נמצאת בקלות.
ל21 אני מנסה לשמור על קו גובה סביב השקע העצום בגודלו, עולה קצת לשביל ויורד לצד השני.
לתחנה 22 עדיין שומר על השבילים אבל מחליט בהחלטה קיצונית לרדת לשטח ולא להצמד כל הדרך. הביטחון חוזר אליי כשאני מוצא את התחנה בקלות לאחר זיהוי כל השקעים שבדרך.
תחנות 23-26 הן כבר הדובדבן שבקצפת, ועם כמה שהיה קשה פיסית וניווטית, לא רציתי שזה ייגמר.
בתחנה 23 אני מצליח שוב לזהות כל שקע ושקע והתבליט "קופץ" בתלת מימדיות מהמפה על העיניים שלי.
תחנה 24 קצת מעייפת בעלייה, אבל לאט ובזהירות אני מגיע אליה בקלות.
תחנה 25 בשטח מוכר מאתמול, יורד בסינגל ושומר על קו גובה. התחנה קצת מוסתרת מתחת למצוק אך אני מוצא אותה לבסוף.
תחנה 26, ה100, כולם רצים אליה בחיוך על הפנים והניווט נגמר
אני עוצר את השעון על שעה ו15 דקות (14 דקות ו58 שניות ליתר דיוק) וניגש לשתות מים ולהשוות זמנים עם כמה חברים מאליפות אירופה שקרעו אותי גם הפעם.
-----------------------------------------------------
היום השני נגמר ואני מותש, אבל היי, לפחות מחר יש ניווט קצר.
התוצאות שמתפרסמות בלילה לא מבשרות טובות למטרתי, ובסיכום יומיים אני ממוקם עדיין 13 מ46 עם חצי דקה ממקום 12, אך 6:30 דקות מהעשירייה.
עוד שלושה ימים וזה נגמר!
Wednesday, September 12, 2012 11:49:35 AM
ניווט אחד בחו"ל במהלך קיץ שלם זה לא מספיק, וכך הצלחתי לשכנע את אבא לקחת אותי ל5 ימי ניווט בסלובניה.
אני קיבלתי אחריות על ההרשמה הסופר מאוחרת, ולאחר תכתובת של 15 אימיילים עם המארגנים הצלחתי לסדר לנו מקומות בתחרות ובאכסנייה - כל מה שנשאר לעשות זה לארוז את הציוד ולטוס לאחת התחרויות הטובות בעולם, באחד מהשטחים המעניינים בעולם.
ההתרגשות בשיאה!
בלי היסוסים נקפוץ ליום הראשון של התחרות.
מראש ידעתי שהשטחים הקארסטיים של סלובניה מאופיינים בתבליט עדין, מלא בשקעים, קטנים וגדולים, אך לא הייתי מוכן לזה כמו שחשבתי.
הספקנו עוד בבוקר התחרות הראשונה ללכת למפת האימון ואז נדהמתי לגלות את השקעים המטורפים של סלובניה. חלקם בעומק של 40 מטרים - "זה כמו לרדת לגיהינום" צעקתי לאבא בעודי יורד לאחת מתחנות האימון לנקב.
לאט לאט קלטתי את השטח, התבליט מדויק וניתן להסתמך עליו בצורה בלתי רגילה, ניווט אחר לגמרי ממה שאני רגיל אליו בארץ.
הרגשתי מוכן כשנעמדתי בשעה 13:46 לזינוק, ואומנם בין מתחריי היו לא מעט אנשים שקרעו אותי באליפות אירופה, הרגשתי שיש לי סיכוי טוב.
--------------------------------------------------
המסלול שלי
*סלחו לי על כך שאין ג'י.פי.אס. המסלול נמחק מהשעון.
המסלול זרם ברובו בצורה טובה, אך עדיין עשיתי טעויות קטנות וגדולות. השוק מהשטח נשמר ואליו התווסף אלמנט הכושר הלקוי לאחר הפגרה וזו התוצאה:
רצף התחנות 1-7 עבר בצורה חלקה למדי. לכל אורך הדרך זיהיתי את מיקומי, ידעתי לאן אני רץ ומה אני אמור לפגוש בדרך. השקעים היו בדיוק במקום בו ציפיתי לפגוש אותם, התבליט הסתדר בצורה בלתי רגילה. שמרתי על כיוון וגובה ומצאתי בקלות את המנסרות הלבנות כתומות שפשוט חיכו שאנקב.
לתחנה 8 עשיתי את הטעות הראשונה במסלול. בחירת הציר הייתה טובה אך בסיום הלג טעות בלקיחת הכיוון הובילה אותי מערבה במקום דרומה, סיבוב מיותר סביב אחד השקעים הענקיים וטעות מקבילה. לבסוף התמקמתי על השביל שממערב לתחנה ותיקנתי את עצמי.
תחנות 9-11 שוב נתנו לי קצת שקט ומנוחה, ללא טעויות וללא בעיות. הרגשתי טוב פעם נוספת, זיהיתי כל שקע ושקע, התבליט "קפץ" לעיניי מהמפה וכשהרמתי אותן לשטח, ראיתי בדיוק מה שציפיתי לראות. איזה כיף!
דווקא בלג ל12 שגיתי בבחירת הציר כשבחרתי להקיף ממזרח. מתחריי שבחרו לרוץ ממערב ניצחו אותי בלג זה.
בתחנה 13 לקחתי בהתחלה כיוון לא נכון, בהמשך כשתיקנתי הסתכלתי על המפה על תחנה 12 ולכן התחלתי לחפש את התחנה בתוך השקע. אחרי חצי דקה לערך קלטתי את העניין ויצאתי מהשקע והתחנה נמצאה בקלות.
תחנה 14 פשוט זרמה לאט, כל-כך לאט... את הלג עשיתי נכון, אבל העייפות ברגליים ובראש כבר התחילה להתגלות בצורות חדשות של עצירה במקום ומחשבה ארוכה על התבליט העדין.
הלגים 15-18 אופיינו בעיקרם בעייפות. קושי פיסי רב לרוץ בעליות, אי יכולת לפתח מהירות בירידות, שגיאות קטנות של חוסר ריכוז וחמצן במוח. אומנם אין טעויות ניווט גדולות בלגים הללו, אך יש בעייה פיסית, וכך תופס אותי הבולגרי אלוף אירופה לשעבר שזינק 8 דקות אחריי.
לופ הסיום של תחנות 19-24 הוא ההפתעה הגדולה ביותר. הכוחות המחודשים שניתן לקבל מלראות מתחרה שלך תופס אותך ולנסות להוכיח את עצמך הם עצומים, וכך הצלחתי להשאר לפניי אלוף אירופה לשעבר שתפס אותי ב8 דקות ולסיים ביחד איתו את הלופ המושלם. אין טעות אחת, והריצה זורמת, שוב התבליט במקום והרגליים מרימות את עצמן.
סיום הולם.
אני עוצר את השעון על שעה ו6 דקות, ולאחר תחקור אני מבין שאיבדתי לפחות 6 דקות בשקעים המסובכים של סלובניה.
----------------------------------------------------
היום הראשון נגמר ואני רק מחכה ללכת לאכסנייה ולנוח קצת. הרגליים עייפות אחרי לילה לא קל ותחרות קשה עוד יותר, המוח עייף מהניווט המסובך.
מאחר והזינוק שלי היה מהמאוחרים ביותר, התוצאות בסיום היו סופיות ואני ממוקם 13 מ-46, הגיע הזמן לחזור למציאות.
המטרה החדשה? להכנס לעשירייה בתום החמישה ימים - שיהיה בהצלחה!
Tuesday, September 4, 2012 3:11:28 PM
יום האליפות האחרון הגיע, התחרות היוקרתית מכולן, התחרות שקובעת מי הן המדינות המובילות בניווט - תחרות השליחים.
תחרות שליחים היא תמיד דבר מרתק במיוחד. הזינוק ההמוני וההפרשים הקטנים, העמידה מרוטת העצבים בקהל, הג'יפיאס החי שמראה את טעויות חבריךאם המזל איתך את של מתחריך..., המסלול הקשה, החזקת האצבעות שחבריך יצליחו וכי לא אתה זה שידפוק את הקבוצה , ספרינט הסיום המותח שמוכרע רק בחציית הקו, זעקת הניצחון של הראשונים וקביעת המדינה הטובה ביותר - כל אלה הופכים את השליחים לתחרות הנחשבת ביותר בכל אליפות, ועם תחושות מעורבות אלו הגענו לשטח.
המטרה ברורה - לנסות ולעשות היסטוריה. שיא ישראל כרגע עומד על מקום 14 מ28 באליפות אירופה 2010 בספרד, ותפקידנו לשבור אותו.
סדר היציאה נקבע והוחלט כי ניצן יצא ראשון, אני אזנק אחריו ורפאלי יסגור את הרשימה.
בעודי עומד ליד עמדת הזינוק ההמוני, לבוש בבגדיו הארוכים של ניצן, אני מעודד את ניצן לקראת הזינוק ההמוני.
הכרוז סופר בקול לאחור מ10, והזינוק ההמוני יוצא לדרך. ניצן ושאר החבר'ה החזקים ביותר באירופה פורצים בריצה מהירה על השביל ולתוך השטח.
אני מתחיל את החימום שלי ליד הכינוס. הלוך וחזור על השביל, זורק מבט ללג הקהל לראות אם ניצן עובר, מטה אוזן לכרוז לשמוע את המילה ישראל.
ניצן עובר בתחנת הקהל ואני מוריד את הבגדים החמים, נכנס למלבן הזינוק וממשיך את החימום. שאר החבר'ה מהנבחרת מתחלקים ל2 קבוצות. חלקם עומדים ליד מלבן הזינוק ודואגים להסתכל עליי ולעודד מדי פעם, השאר עומדים ליד תחנה 100 ומחכים לניצן שיחזור.
לפתע אני מבחין בניצן מתקרב במהירות מתחנה 100, ממוקם 18 מ29 קבוצות, עם 42 דקות. ניצן נותן לי כיף ואני יוצא בריצה.
-----------------------------------------------
המסלול שלי
בריצה הארוכה למשולש אני מבין שהמסלול מחולק לשני מעגלים. הראשון על ההר הדרומי והשני הקטן יותר על ההר הצפוני.
עוד אני מבין כי עכשיו מצפה לי עלייה ארוכה עד תחנה 3.
אני מסתדר עם העניין די בקלות מבחינה ניווטית, פיסית קצת פחות. העלייה מתישה מאוד אך אני מצליח לשמור על כיוון ולא טועה לרגע. תחנה 1 הולכת בקלות כאשר העץ שליד הסינגל מהווה נקודת תקיפה, כך גם תחנות 2, ו3 וסיימתי את העלייה.
בדרך לתחנה 4 אני מזהה את כל הפרטים ולא מסתבך. בדרך ל5 אני עובר את 2 הכיפות הסלעיות שנורא ברורות בשטח, עוד כמה תחנות של מסלולים אחרים (רואה את מתחריי מנקבים אותן ורצים ל6) ולבסוף את התחנה שלי. גם תחנה 6 עוברת בקלות.
בדרך ל7 אני סופר ואדיות עד אשר אני מגיע מעל אזור התחנה ומזהה אותה בקלות.
בדרך ל8 אני עולה מעט גבוה מדי ומפספס אותה לרגע. מסתובב, מסתכל למטה ורואה את התחנה. בנוסף אני גם רואה כמה מתחרים שלי מנקבים אותה ויוצאים ממנה, הלחץ בשליחים לא מפסיק לרגע כשאתה צמוד לכל המתחרים.
העלייה ל9 מעייפת אך אני מנסה לרוץ לכל אורך הדרך ושומר על כיוון. גם בעשר לקיחת כיוון עם המצפן והכל עובר בצורה חלקה לגמרי.
ואז נפילה ראשונה בשליחים, נפילה שיכולה להרוס את כל חלום ההיסטוריה.
הסטייה שמאלה הייתה בלתי נמנעת בהתחשב בנסיבות. לא חשבתי על נקודת תקיפה. לא חשבתי על זיהוי פריטים. לקחתי כיוון ורצתי, אפילו בלי המצפן.
נפלתי על תחנה של מסלול אחר ותיקנתי מזרחה. ראיתי מרחוק תחנה ורצתי אליה. גם כן מסלול אחר. הזהדתי על מקומי ושוב מערבה, אז כבר מצאתי את התחנה שלי, אבל את המתחרים שלי כבר לא ראיתי באזור.
אתה מאמין שאתה לומד מהטעויות. אתה חושב שלא תטעה שוב. אתה רוצה לתקן ומהר. פעם נוספת סטיתי, פעם נוספת שמאלה מדי, תחנה 12 הולכת לעזאזל.
אני בטוח שאני מזרחה מדי ולוקח ישירות מערבה בשלב מסוים. אני מבין שאני לא באזור ומנסה לתקן את הטעות. במזל זה עובד ואני מבחין בתחנה מרחוק, אבל הזמן הרב שבזבזתי על התחנה הזו והמרחק הרב שהמתחרים שלי פתחו עליי יהיו קשים לצמצום.
הלגים ל13 ו14 פשוטים נורא. כולם רצים לתחנות הללו ומתכנסים ללג הקהל. אני רץ מהר על השביל ורואה את מספרי 3 של הקטגוריה שלי מזנקים. אני גם שומע את הכרוז מכריז שאוסטריה פסולים בדיוק כשאני רואה את הנווט השלישי שלהם - איזה באסה לו...
בקצה הלג אני שומע את ניצן ויובל מעודדים אותי להמשיך לרוץ. ניצן זורק משהו על "הלופ הזה קשה יותר" ו"תזהר ותנווט לאט". אני לוקח זאת לתשומת לבי ומתחיל בעלייה ל15, שהיא מלכתחילה תחנה באמצע שום מקום. אני מצליח להגיע אליה במדויק מהצומת.
את תחנות 16-17-18-19-20 אני עושה לאט ומדוייק. אסור לטעות ולכן אני לא ממהר, מה גם שהשטח הסלעי לא מאפשר לפתח 3 צעדי ריצה בלי לנקוע את הרגל. אני תופס חלק מהמתחרים שרצו איתי בגבעה הדרומית, הם מסתבכים מאוד פה אבל אני מסתדר עם השטח.
דווקא בתחנה 21 אני עושה טעות פעם נוספת כשאני לוקח כיוון לא נכון ובכלל לא יורד למטה. אני מתקן במהירות.
תחנות 22 ו23 עוברות בקלות. אני שומע את ניצן צועק לי לרוץ הכי מהר לעבר נקודת ההחלפה ולעקוף איזה בחור. אני עוקף אותו בספרינט, מסיים עם 47 דקות ומוציא את רפאלי לשטח מהמקום ה17 שנובע מפסילתו של האוסטרי. למעשה, לא שיפרתי את התוצאה של ניצן, אך גם לא ירדתי במיקום.
------------------------------------------------------------------
ניצן ואני נעמדים בסיום בתקווה שרפאלי יצליח להתעלות ולעשות את ההיסטוריה. בינתיים אנחנו רואים את הפודיומים של כל הקטגוריות נקבעים לאט לאט. מתח רב מתפרק בספרינט הסיום, קבוצות בוכות מאושר, מרגש ביותר.
רפאלי משתהה בשטח במשך 52 דקות עד שהוא מגיע לסיום ועוצר את השעון. הקבוצה ממוקמת במקום ה16 מ29.
אומנם לא עמדנו במטרה, אבל אנחנו גאים בהישג..
אחרי תחקור אנחנו מבינים שאילולא הטעויות של רפאלי ושלי היינו מצליחים להכנס לעשירייה. אבל כל זה אילולא הטעויות - נורא פשוט לדבר בדיעבד.
----------------------------------------------------------------
טקס החלפת החולצות המסורתי יוצא לדרך ואני מצליח להשיג חולצה איכותית ביותר של שוודיה - יופי של דרך לסגור את אליפות אירופה לנוער האחרונה בחיי.
אנחנו עוזבים את שטח הכינוס לכיוון ז'נבה, יש לנו טיסה לתפוס. במשך 7 השעות הבאות של הנסיעה הארוכה אני מהרהר על כל מה שעבר עליי בשבוע הקצר הזה, ועל כל מה שעבר עליי בשנה האחרונה, ועל כל מה שעבר עליי בשבוע הקצר של צ'כיה 2011 וספרד 2010.
האליפות הזו, וגם השתיים האחרות, היו חוויה מדהימה עבורי, גם אם לא עמדתי בציפיות שלי. אני לא מאושר, אך גם לא עצוב. בסיכומו של יום, או למעשה בסיכומן של 3 שנים, אני גאה.
כשאחזור לארץ יש לי 4 חודשים לבדוק, לברר ולהחליט מה אני עושה עם השירות הצבאי שלי.
ובינתיים נותר לי רק לאחל בהצלחה לחבריי באליפות אירופה בישראל בנוב' 2013!!
Wednesday, August 29, 2012 3:57:12 PM
שנה שלמה חלפה לה מאז אליפות אירופה 2011 בצ'כיה. שנתיים שלמות מאז האליפות בספרד. אני עוד זוכר את הרגשות שחשתי בשתי האליפויות הללו כשעמדתי על קו הזינוק למסלול הארוך, וגם הפעם אותן צמרמורות עזות חלפו בי, רגעים ספורים לפני צפצוף השעון.
היום השני של אליפות אירופה בצרפת הגיע, המקצה החשוב ביותר עבורי, המרחק הארוך. ניסיתי להשכיח את תחושות האכזבה ממקצה הספרינט שהתקיים יום קודם לכן ולהתרכז במטרה - להגיע להישג נאה במקצה הארוך. בשביל זה טסתי לכאן, בשביל זה ניווטתי כל סופ"ש במשך שנה שלמה, בשביל זה התאמנתי 5-6 אימונים בשבוע, בשביל זה ויתרתי על תעודת בגרות - בשביל מקצה המרחק הארוך.
אז הנה אני שוב על קו הזינוק, באליפות אירופה האחרונה בחיי. טפחתי לעצמי על כל חלקי הגוף על מנת להכנס לאווירה (הטורקי שזינק איתי לא הבין מה לעזאזל אני עושה), קפצתי בריבוע הזינוק, שלחתי מבט 300 מטרים קדימה אל עבר המשולש, הקשבתי לצפצוף השעון, 5, 4, 3, 2, 1 ויצאתי למסלול
--------------------------------------------------------------------------
המסלול שלי
מהר מאוד אני מבין שגם השנה המארגנים מנסים להפיל מתחרים מהר ושמים תחנה ראשונה במרחק של 100 מטרים מהזינוק. אני מחליט לעשות את הלג לאט לאט, אסור לעשות טעויות, זה הולך מושלם.
בתחנה הראשונה אני תופס בלגי וטורקי, שזינקו 2 ו4 דקות לפניי, ומתחיל לרוץ איתם לתחנה השנייה.
ביחד איתם בחציית הואדי השני אנחנו מאבדים קצת כיוון. אני מתאפס עם תחנה של מסלול אחר ומתקן כמה שיותר מהר, אין ספק שהטעות מתחילה לכרסם במוח
תחנה 3 פשוטה מאוד ולתחנה 4 מחכה לג ארוך ביותר. ביחד עם הבלגי, הטורקי, והשוויצרי שתפס אותי ב2 דקות, אני רץ במהירות על השביל, חוצה דרך האוכף לנקודת התקיפה והתחנה מתגלה לעיניי.
בעלייה לתחנה 5 אני ושאר המתחרים כבר לא רואים יותר אחד את השני ולקראת התחנה אני מהסס שמא עברתי אותה. שבדי שזינק 4 דקות אחריי עוקף אותי בריצה, הוא נראה בטוח בעצמו ואני רץ אחריו. מסתבר שהתחנה חיכתה לי 20 מטרים מאחורי בול עץ שנעלם מעיניי..
תחנה 6 פשוטה מאוד ואני מגיע לפני השבדי וב7 שוב יש בחירת ציר מעניינת ביותר. אני בוחר ללכת מדרום מכיוון שנראה לי שהריצה נוחה יותר. עובר בטיסה על השבילים, יורד לואדי ומשם לשלוחה של התחנה, רץ על השלוחה צפונה ומוצא את התחנה בקלות כאשר השבדי בדיוק יוצא ממנה לכיוון 8 - הוא בורח לי.
בחירת הציר ל8 הייתה פשוטה לחלוטין והעלייה לתחנה מעייפת. בתחנה 9 אני מרגיש שוב עייף במיוחד בגלל העלייה.
הלג ל10 פשוט ומהיר יחסית והלג ל11 עוד יותר.
לתחנה 12 אני מחליט לצאת לשביל ולא לרוץ דרך השטח. אני נעמד על השביל ובמוחי עוברת המחשבה
"מה לעזאזל אתה חושב שאתה עושה? עומד ככה על השביל??? עברת רק חצי מסלול, תתחיל לרוץ!!!"
עם המחשבה הזו והכאפה לפרצוף אני מגביר מהירות לעבר התחנה.
תחנות 13-14-15 מסובכות קצת בגלל כל הסלעים והמצוקים אך אני מסתדר לא רע. תחנה 13 ממש פשוטה בירידה, ל14 יש סינגל לרוב אורך הדרך וב15 אני אומנם מפספס את התחנה ב30 מטרים בהתחלה כשאני עובר מעל המצוק, אך מתאפס על עצמי, מסתכל אחורה ורואה את הצבע הכתום קורא לי לבוא ולנקב.
תחנה 16, תחנת הקהל, זה הרגע לרוץ מהר. איתן מחכה לי בלג הקהל עם כוס מים, הוא ומיכל שכבר סיימה את המסלול מעודדים אותי להמשיך לרוץ וזה מה שאני עושה.
תחנה 17 פשוטה למדי, אך ישנן הרבה תחנות בואדי הזה. בסופו של דבר אני מוצא את התעלה ואת התחנה.
תחנות 18-19 שוב בסלעים בקנה מידה של 1:15000 ואני מסתבך. ב18 אני רץ נמוך מדי ובסוף צריך לטפס 10 מטרים במדרון התלול בשביל להגיע לתחנה. אני רואה את הילה איילי אבל מחליט לא לעודד שמא אבלבל אותה.
תחנה 19 לא פשוטה בכלל כאשר יש מצוקים בכל מקום. אני עובר מתחתיה ומפספס אותה ב30 מטרים. שוב מתאפס מהר וחוזר אחורה אבל זו עוד טעות קטנה לרזומה.
תחנה 20 קלילה לחלוטין, בדרך ל21 אני עוקף על השביל כמה נווטים בריצה מהירה, משם ל22 בלג פתוח לחלוטין ושוב עוקף כמה נווטים, מחייך למצלמת הוידיאו שמראה אותי על מסך ענק בכינוס, ונותן הכל בספרינט הסיום.
---------------------------------------------------------------
הרגשתי טוב והייתי מרוצה מעצמי. רצתי כמו שצריך, עשיתי מעט טעויות, כמעט בדיוק כמו שתכננתי. ניגשתי ללוח התוצאות והופעתי במקום ה11 (מתוך 25. זה עדיין היה כיף ושווה צילום).
לאט לאט התחלתי לקלוט את העניין, סיימתי את מקצה המרחק הארוך באליפות אירופה האחרונה שלי.
שנה שלמה של אימונים, תחרויות, מחנות, אליפויות מסתכמת למעשה ב75 הדקות הללו. עכשיו כל שנותר לעשות זה להחזיק אצבעות שהתוצאה הסופית תהיה שווה משהו..
בעודי מוריד את הנעליים אני מגלה שאיבדתי 2 מסמרים. נו טוב, הנעליים הללו שירתו אותי יפה ב2 אליפויות אירופה ולא מעט תחרויות.
לאט לאט התמונה מתבהרת. עוד ועוד נווטים מגיעים ומורידים את שמי בטבלת התוצאות. יובל וניצן עוברים בתחנת הקהל בתוצאות לא טובות, אך זה ממש לא מעודד אותי. אני לא מתחרה בהם בתחרות הזו, להפך, אני רוצה שהם יצליחו.
כשאנו עוזבים את שטח התחרות לאחר קנייה (שתתברר כשווה בהחלט) של גרביים ומכנסיים, שמי מופיע במקום ה50. אני ממלמל לעצמי "אם ככה זה יישאר אני מרוצה. אמצע זה טוב".
כשהתוצאות מתפרסמות באתר האליפות בערב אני ממוקם 71 ולא יודע איפה לקבור את עצמי.
החבר'ה מנסים לעודד - התוצאה טובה מאוד, ירדתי מ10 דקות לקילומטר, האחוזים מהמנצח לא רעים, אני הכי טוב מהישראלים, אבל אף אחד מהדברים הללו לא מעלה את מצב רוחי - סיימתי במקום ה71 וזו עובדה.
בלילה יש מסיבה ואחר כך שיחת נבחרת לקראת השליחים - היום האחרון. אני יוצא מהמצב רוח המדוכא, כי אסור לשקוע
הגיע הזמן לעשות היסטוריה באליפות הזו, והשליחים זה המקצה הכי טוב בשביל העניין!!
Friday, August 10, 2012 11:38:12 AM
אליפות אירופה נפתחה רשמית ב28.6 עם יום המודלים. אנחנו טסנו לצרפת ב25.6 על מנת להספיק להתאמן קצת בשטחים צרפתיים ולהבין טוב יותר מול מה אנחנו מתמודדים. אדלג על תחקור האימונים והמודלים , זאת מאחר ואין לי את המסלולים שלי מאותם ימים (הגרמין אבד). למי שבכל זאת מעוניין להסתכל על המפות בעזרתן התכוננו לאליפות בצרפת, ניתן למצוא אותן כאן.
בנוסף, לכל מי שבכל זאת מתעניין לקרוא, לפחות בכלליות, על ימי האימונים והמודלים, ניתן לקרוא בבלוג האליפות של הנבחרת.
על דבר אחד כן אספר, שקרה ביום המודלים, אך לאו דווקא בצרפת. בשעה 9 בבוקר נכנסו לחדרי בית הספר כל תלמידי שכבה יב' בבית הספר עתיד מדעים לוד (בית הספר שלי), שלא להוסיף שלא מעט מתלמידי מדינת ישראל, להבחן בבגרות בהיסטוריה ב'. תלמיד אחד מבית הספר במדעים לא עשה זאת - אני. פספסתי בגרות בהיסטוריה בשביל האליפות הזו, בגרות שלא אוכל להשלים במסגרת בית ספר - רק אקסטרני, ואולי אפילו רק אחרי הצבא.
סדר עדיפויות מישהו?
אקפוץ ישירות ליום התחרות הראשון - הספרינט, 29.6.12
וואו, אליפות אירופה בצרפת, שלישית ברציפות עבורי. הרגשות ברורים לחלוטין - אחרי ספרד שהייתה כשלון וצ'כיה שהייתה קפיצה למים העמוקים בקטגוריה של הגדולים, צרפת זו האליפות האחרונה בה אוכל להשתתף כנוער והגיע הזמן להוכיח את עצמי.
המקצה הראשון השנה היה הספרינט, המקצה החלש שלי. פסיכולוגית זו מחשבה שגויה, אך אין מה לעשות, אני חלש מאוד בספרינט. אני מתקשה לשמור על קצב ריצה מהיר לאורך זמן ועושה לא מעט טעויות.
דווקא הייתי די מרוצה מכך שהספרינט הוא המקצה הראשון, כך אוכל להתרכז במרחק הארוך ובשליחים בצורה טובה יותר, אחרי שהמקצה הזה יעבור. (בספרד בזמנו הספרינט היה היום האחרון והגעתי אליו די חסר מוטיבציה).
ובכל זאת.. לא וויתרתי מראש, אין כזה דבר - זו אליפות אירופה וצריך לתת הכל.
נעמדתי על קו הזינוק במיימק, ובעודי מרגיש קצת לא נעים מהיד של המארגן שמונחת על הכתף שלי על מנת שלא אצא לפני הזמן, הרצתי בראשי את כל הזמן והכוח שהשקעתי על מנת להגיע למקום הזה. אימוני כושר בגשם ובחום, מחנות אימונים מתישים, מסיבות של חברים שהפסדתי כדי לישון לפני תחרות, תעודת הבגרות שאין לי.
שעון הזינוק מתחיל לצפצף, יד המארגן עוזבת את כתפי, והנה אני יוצא לניווט ספרינט
------------------------------------------------------------------------
המסלול שלי
כבר בתחנה הראשונה יש בחירת ציר ואין זמן לבחור. אני רץ מצפון.
גם לתחנה השנייה והשלישית יש בחירות ציר, אני דבק בהחלטותיי ולא חושב פעמיים - למדתי ממחנה הספרינטים
בדרך ל3 אומנם תכננתי כבר את 4-5-6-7-8 אבל אני עוד מהסס ל4 אם עדיף מצפון או מדרום - בסוף הולך עם הבחירה המקורית.
ב5 אני כבר מזהה את השטח בזכות המיפוי שעשיתי בבית במשך שבועיים קודם לכן.
תחנות 6-7-8 פשוטות למדיי ואני כבר מתכנן את ההמשך.
תחנות 9-10, שוב שטח לא מוכר, מלא בתחנות, אבל אני לא מתבלבל ומנקב את שלי בלבד.
ל11 אני חוזר לעיר העתיקה ועושה טעות בבחירת הציר כשאני רץ מצפון. המעבר שמול 11 חסום על ידי קיר וצריך לרדת עוד מעבר אחד דרומה..
בדרך ל12 אני משתדל להראות כמה שיותר חזק מול מצלמת הטלוויזיה, ובעלייה ל13 אני כבר ממש ממש עייף.
תחנה 14 בירידה מהירה, "עוד מעט זה נגמר". רץ במדרגות הגדולות אבל לא מאט.
ל15 אני רץ כמו שצריך אבל ל16 יוצא לכיוון הלא נכון ומאבד מספר שניות. תחנות 16 ו17 קצת מסובכות והעובדה
שתחנה 16 היא ה100 ו17 היא 255 מבלבלת נווטים רבים אך לא אותי.
סיימתי.
-----------------------------------------------------------------------------------
אחרי שהדפסתי זמני ביניים, והייתי די מרוצה מהריצה המהירה שלי, מקבלת ההחלטות, מכך שלא נתתי לכאבי הרגליים לשבור אותי, הרמתי את הראש ללוח התוצאות. וואו, האירופאים האלה קרעו אותי.
לא משנה כמה מהר אני ארוץ, כמה אצליח בניווט נקי מטעויות, האירופאים האלה פשוט קורעים אותי.
רק לשם השוואה, תחנות 7 ו13, תחנות בלי שום בחירת ציר, רק ריצה:
תחנה 7
זמן שלי - 39 שניות
זמן של ניצן - 35 שניות
זמן מנצח - 27 שניות
תחנה 13
זמן שלי - 58 שניות
זמן של ניצן - 46 שניות
זמן מנצח - 39 שניות
סיימתי במקום ה74 מתוך 96, בהפרש גדול מאוד של 3:03 מהראשון.
עם ההרגשה הזו, שאין לי מה לעשות בנידון, הסתובבתי במשך כל היום, גם במהלך טקס הפתיחה. ניסיתי להסתיר זאת, חייכתי, שמרתי על מצב רוח טוב, אבל ההרגשה הזו אכלה אותי מבפנים.
וכך נסגר לו היום הראשון של אליפות אירופה לנוער האחרונה בחיי - מחר יום חדש, לא?
Thursday, August 9, 2012 2:55:48 PM
ישנן דרכים רבות להתכונן לאליפות אירופה. כמובן שעובדים בצורה טובה על כושר לפי תוכנית אימונים מסודרת (של אביחי), מגיעים לכמה שיותר ניווטים ולכל מחנות האימונים של עודד על מנת לשפר טכניקות ניווט, קונים בגדים משעשעים למסיבה בערב, נכנסים לאתר האליפות כל 3 דקות לבדוק אם יש עדכונים.
פעלתי בכל הדרכים הללו, אך על מנת להתכונן הכי טוב שאפשר, גם עבור עצמי וגם עבור חבריי למשלחת, השקעתי את מיטב זמני וכוחי לזה:
.jpg)
*ניתן ללחוץ על המפה על מנת לראות בגדול
על מה אתם מסתכלים? על מפת הספרינט של אליפות אירופה, כפי שהיא מופתה על ידי, במשך שבועיים שלמים לפני אליפות אירופה.
מה צריך על מנת ליצור דבר כזה?
קודם כל, כוח רצון וזמן. המיפוי הזה דרש הרבה זמן והשקעה מצידי. למזלי סיימתי את כל הבגרויות שלי עד סוף חודש מאי מלבד זו שאחרי אליפות אירופה. כך שמבחינת זמן לא הייתה בעיה. מוטיבציה? הרצון להצליח בספרינט כמה שיותר למרות שזהו המקצה הכי פחות מוצלח שלי, והרצון לעזור לחברים שלי להצליח גם כן, עשה את העבודה.
שנית, כדאי שתהיה מפת בסיס להתחלה. למזלי יובל רפאלי התחיל לפניי את המיפוי ויצר מפת בסיס. לקחתי את מפתו, שפצרתי והרחבתי אותה, אבל לא הייתי יכול להתחיל בלעדיה.
אתר בינג מפות, או כל תצ"א מוצלחת אחרת. המיפוי כולו מתבצע בסופו של דבר מתצ"א וצריך שהיא תהיה כמה שיותר מדוייקת.
גוגל סטריט על מנת להכנס לרחובות ולראות הכל בעיניי האדם. כך המיפוי תואם יותר את המציאות ולא רק תצ"אי
הרבה דמיון. בהרבה מקומות התצ"א לא מספיק טובה והגוגל סטריט לא נכנס. דמיון רב ומחשבה על אופן בניית העיירה חשובים לא פחות. בעוד רגע כשתעשו את ההשוואה, תראו שטעיתי בהרבה מקומות, אבל לעומתם צדקתי באחרים בזכות הדמיון והדמיון בלבד.
מידע נוסף ניתן למצוא כאן. כתבה של עודד ורבין בניווטונט על הכנות לאליפות אירופה 2011 שהתקיימה בצ'כיה
ועכשיו, על מנת שתוכלו לעשות את ההשוואה בעצמכם ולא אוכל להשלות אתכם שהמפה שהכנתי הייתה מדוייקת להפליא
יש פה ושם טעויות, אולי אפילו הרבה, בעיקר מחוץ לעיר העתיקה. בנוסף לא היה לי שום נתון לגבי גודל המפה ולקחתי הימור, בדיעבד היה צריך להרחיבה עוד מעבר לגבולות שקבעתי.
אך בחלק מהדברים קלעתי, למשל העיר העתיקה - אני באמת גאה בעבודה שעשיתי בחלק הזה, שיצא מאוד דומה למפה המקורית.
בסופו של דבר, ותוכלו לראות זאת בפוסט הבא, לא הצלחתי במיוחד בספרינט, כי אחרי הכל אני עדיין לא מהיר כמו אלופי אירופה, או כמו ניצן ויובל, ולא משנה כמה אמפה את העיירות בהן יתקיימו התחרויות זה לא ישנה את העניין.
אבל אני חושב שהמיפוי עזר לי בכל זאת להתכונן. כשרצתי בעיר, זיהיתי כל מקום, כל בניין, כל גינה, כל פסל, כאילו הייתי שם בעבר. הכרתי מעברים, יכולתי לתכנן מראש לגים ולחשוב הלאה, הכל היה פשוט יותר.
ובסופו של דבר, גם אם אני הוזה את כל העניין הזה, והמיפוי הזה היה בזבוז - אני נהנתי מאוד ממנו, וזה כבר היה שווה את זה.
דרך אגב, כבר התחלתי לעבוד לקראת אליפות העולם בצ'כיה בעוד שנה:
My Opera
